צריך שיידע כל עבריין צווארון לבן בפוטנציה כי "הצווארון הלבן" שלו עלול להפוך ל"צווארון שחור" מלוכלך , שיפגע בו ובבני משפחתו
בעיית הענישה הבלתי הולמת של עברייני צווארון לבן בישראל כפי שמתקבלת בציבור, נובעת מן הדינמיקה ומבנה הענישה, שמעדיפים פחות את שיקולי הרתעה .הסטטיסטיקה של הענישה מצביעה על תג מחיר נמוך ולא מידתי על עבירה פלילית של צווארון לבן. המאמר מספק נתונים על היקף הענישה של עברייני צווארון לבן תושבי מדינת ישראל בין השנים 2000-2016.יש המעריכים את היקף הלבנת ההון בישראל בסכום של בין 50-200 מיליארד ש"ח בשנה (תקציב המדינה עומד על כ- 450 מיליארד ש"ח לשנה). מתוך כ- 20,000 אסירים בבתי כלא בישראל, רק כ-150 הינם אסירים על רקע כלכלי. מבחינת 5,792 פסקי דין שכללו 15 סוגי עבירות צווארון לבן שבוצעו במדינת ישראל בין השנים 2000-2016,עולה כי גברים בוגרים (עד 40) מהווים 58.75% מהעבריינים וגברים מבוגרים (מעל 40) מהווים 31.79%; נשים בוגרות מהוות 6.73% מהעבריינים ונשים מבוגרות מהוות 2.73% מהעבריינים. נמצא כי 3,793 עבריינים ועברייניות הינם בוגרים עד גיל 40 (65,48%). תקופת המאסר של הגברים ארוכה משמעותית משל הנשים בטווח של 50% - 500%, בעוד שההפרש במשך תקופת המאסר גבוה יותר אצל גברים בשיעור של 180%. נמצא כי גברים עבריינים נענשו בממוצע בתקופת מאסר של 2.3 שנים, לעומת נשים עברייניות שנענשו בתקופת מאסר ממוצעת של 0.8 שנים. מממצאי הענישה הכספית עולה כי בקרב מחצית מהעבירות אצל שני המינים , המבוגרים בגילאי 40-67 שנה נקנסו בשיעור גבוה יותר מעבריינים בוגרים עד גיל 40 שנה, בשיעור שנע בין 40% - 80%.
המערכת המשפטית בישראל מעדיפה "מידתיות" בשפיטה ובענישה על פני הרתעה בפועל . היא מובלת לפי תיקון 113 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 , משנת 2012 . לדעתי מצב זה גורם לפגיעה בלתי נסבלת בתחושת הצדק של האזרחים לאור שוד קופת האוצר של מדינת ישראל. משפטים עשויים להימשך שנים ולהסתיים בעונש קל ובקנס כספי מגוחך, לעומת ההיקף הכספי והמהותי של העבירה.
בקרב הציבור בישראל נתפשת הענישה של פשיעת צווארון לבן כקלה מדי. אנו סבור כי פתרון הענישה נעוץ בהגדלת עונשי המאסר באופן משמעותי ומידתי להיקף העבירה והנסיבות . עונש המאסר יהיה משולב בעונש הכלכלי. ענישה כלכלית דוגמת קנס נמצאה כמרתיעה עברייני רכוש, שעליהם נמנים עברייני הצווארון הלבן. הענישה הכלכלית במתכונת חדשה כפי שאני מציע אמורה ליצור "לשון מאזניים" בקרב העבריינים הפוטנציאליים במשרות אמון בארגונים למשל. יידעו עברייני הצווארון הלבן ומי שמתעתד להיות שייך לחבורה מושחתת זו כי למרות סיכויי התפיסה הנמוכים , תופעת ה- "לי זה לא יקרה" שיתפסו אותי ואיענש, הינה בערבון מוגבל. ענישה מידתית אמורה להאדיר את חוסר הכדאיות הכלכלית שבביצוע פשע כלכלי ששודד את קופת המדינה. לדוגמא: מנהל שסרח תוך לקיחת שוחד בסך 200,000 שקלים, יזכה לענישה משפטית ברמת קנס למשל פי שלושה שישולם לאוצר המדינה. כן תיגזר עליו תקופת מאסר ברף גבוה יותר במתחם הענישה ברמה של לפחות 60% מהעונש המכסימלי בחוק העונשין. דהיינו: תקופת מאסר של 3.5 שנים. כדי שהעונש הכלכלי יהיה אפקטיבי, יידע כל עבריין צווארון לבן בפוטנציה כי הצווארון הלבן שלו איננו לבן כלל והוא עלול להיפגע וכן לפגוע בבני משפחתו. אולי צעד כזה שמלווה כמובן בקמפיין תמידי יצליח לצמצם את התופעה של "יצר האדם רע מנעוריו". בשפה המקצועית בקרימינולוגיה, העיקרון המנחה בגזירת העונש הוא עקרון "ההלימה". ולכן על העונש לשקף את הנזק שנגרם כתוצאה מהעבירה ואת חומרת המעשה. במקרה של עבירות הצווארון הלבן, הנזק הוא מוסרי וכלכלי ופוגע בפרט ובציבור.
אשר על כן, מומלץ על 1) יצירת ערכאה משפטית נבדלת שתתמחה בעבירות הכלכליות ותטיל שיעור קנס מידתי גבוה, בתוספת מאסר. 2) קיומו של קלון בביצוע עבירה ו"השיימינג" שיחווה העבריין , 3) פיטוריו מהעבודה שיגרום לעבריין קושי למצוא עבודה אחרת .
שלושת המרכיבים האלה עשויים לצמצם את התופעה הפושה והנרחבת שהולכת ומתעצמת במדינת ישראל.
מטרתו העיקרית של מאמר זה היא למסור לראשונה מידע תיאורי על כוחה המוגבל של מערכת הענישה מתוך הדין המצוי, שאינה ערוכה לספק מענה להרתעה בגין ביצוע פשע כלכלי. נוכח מציאות זו, אני ממליץ ליצור מסגרת ענישתית נפרדת (בתי דין נפרדים וחוק פשעים כלכליים בנפרד) לעבריינות הכלכלית, המתייחסת באופן פרטני לסיבות ולמאפייני העבירה ומאפייני העבריין. קיים צורך בהעלאת רף הענישה לרמה של לפחות 60% מהעונש המכסימלי בחוק ושילוש הקנס כענישה, בהתייחס להיקף הכספי של העבירה שבוצעה. נראה כי אחרי 70 שנות, הגיעה השעה להצעיד את מערכת הענישה על פשיעת צווארון לבן ליצירת "משקל מאזניים" בקרב העבריינים הפוטנציאליים ,מבחינת הלימת עוצמת העונש לפשע. יידע כל עבריין צווארון לבן בפוטנציה כי "הצווארון הלבן" שלו ייהפך לצווארון שחור בוהק ויפגע בו ובבני משפחתו. אולי צעד כזה שמלווה בקמפיין תמידי יצליח לצמצם את התופעה של "יצר האדם רע מנעוריו".
יעקב רוב
